|
בקשת רשות ערעור על פסק דינו של בית המשפט המחוזי בתל אביב בע"פ 71235/04 שניתן ביום 29.8.04 על ידי כבוד השופטים ד' ברלינר, ז' המר וי' שיצר
|
בשם המבקש: עו"ד מנחם רובינשטיין, עו"ד זאב אלוני
1. המבקש הורשע בשתי עבירות של סחר בסם, בשלוש עבירות של החזקת סם שלא לצריכה עצמית ובתיווך לסחר בסם. בגין הרשעותיו בעבירות אלה גזר עליו בית-משפט השלום (כבוד השופטת ח' כוחן) 22 חודשי מאסר בפועל ו-18 חודשי מאסר על תנאי. בית-המשפט אף הפעיל מאסר מותנה של 10 חודשי מאסר שהיה תלוי ועומד נגד המבקש וקבע כי עונש זה ירוצה במצטבר לעונש שנגזר עליו בגין העבירות בהן הורשע. בסך הכל נגזרו אפוא על המבקש 32 חודשי מאסר לריצוי בפועל. כמו כן, הטיל בית-המשפט על המבקש קנס בסך 12,000 ש"ח או 8 חודשי מאסר תחתיו וכן הורה על השמדת האופנוע ששימש את המבקש לביצוע העבירות ועל חילוט רכבו. בהקשר זה הפנה בית-המשפט אל הוראת סעיף 36א לפקודת הסמים המסוכנים [נוסח חדש] תשל"ג-1973 (להלן: פקודת הסמים המסוכנים), הקובעת כי לאחר הרשעתו של אדם בעבירה של עסקת סמים, יחולט רכושו אשר הושג כשכר העבירה או כתוצאה מביצועה. בית-המשפט הוסיף והפנה לחזקה הקבועה בסעיף 31(6) לפקודת הסמים המסוכנים, הקובעת כי כל רכושו של אדם אשר הורשע בסחר בסמים ייראה כרכוש שהושג בעבירת סמים, אלא אם הוכח כי האמצעים להשגתו היו חוקיים, ודחה את גרסת המבקש לפיה הרכב נרכש בכספים שניתנו לו על ידי אביו. בית-המשפט קבע כי גרסה זו אינה מתיישבת עם ההיגיון וכי עדותו של אבי המבקש בהקשר זה הותירה רושם בלתי מהימן.
2. המבקש ערער לבית-המשפט המחוזי בתל אביב על חומרת עונשו והלין הן על עונש המאסר שנגזר עליו והן על החלטת בית-המשפט בעניין חילוט רכבו. לעניין עונש המאסר טען המבקש כי על נאשם נוסף באותה פרשה שחלקו היה גדול יותר, נגזרו 54 חודשי מאסר, וכי גזר הדין שהוטל עליו אינו משקף כראוי את הפער ביניהם מבחינת חומרת המעשים. כן הלין המבקש על קביעת בית-המשפט כי עונש המאסר שהיה תלוי ועומד נגדו ירוצה באופן מצטבר. לעניין חילוט הרכב חזר המבקש על הגרסה שהציג בבית-משפט השלום, לפיה הרכב לא הושג כתוצאה ממעשי העבירה שיוחסו לו, וכן ערער על גובה הקנס שהושת עליו.
בית-המשפט המחוזי (כבוד השופטים ד' ברלינר, ז' המר וי' שיצר) קיבל באופן חלקי את ערעורו של המבקש. לעניין עונש המאסר בפועל קבע בית-המשפט המחוזי כי מעורבותו של המבקש בפרשות הסחר והתיווך בסמים היתה משמעותית, ועל כן העונש שנגזר עליו אינו חמור. בית-המשפט המחוזי הוסיף וציין כי הכלל הוא שעונשי מאסר ירוצו באופן מצטבר, ולאור מכלול הנסיבות לא נפל כל פגם בהחלטת בית-משפט השלום שלא לחרוג מכלל זה. בית-המשפט דחה את טענות המבקש בעניין חילוט רכבו, אולם הפחית את הקנס שהושת עליו לסך של 8,000 ש"ח.
3. מכאן הבקשה שבפניי, בה עותר המבקש להקל בעונש המאסר שנגזר עליו וכן להורות על ביטול חילוט הרכב. המבקש טוען כי לא ניתן משקל הולם לכך שהודה בעבירות שיוחסו לו בכתב האישום, לגילו הצעיר (25 שנים) ולמעורבותו השולית, לגישתו, בפרשות נשוא כתב האישום. המבקש מוסיף וטוען כי מעשיו באירוע האמור מהווים מעידה חד-פעמית וכי עד להרשעתו ניהל אורח חיים נורמטיבי. לעניין חילוט הרכב חוזר המבקש על גרסתו לפיה הרכב נקנה בכספים שהועברו לו על ידי אביו.
4. דין הבקשה להידחות. הלכה היא, כי טענות שעניינן חומרת העונש אינן מהוות עילה למתן רשות ערעור לדיון בערכאה שלישית. רשות כזו תינתן רק במקרים המעוררים שאלה חוקתית, ציבורית או משפטית בעלת השלכה רחבה החורגת מנסיבות המקרה הספציפי (ראו: רע"פ 9145/03 מוסייל נ' מדינת ישראל (לא פורסם)). המקרה הנדון אינו נמנה עם מקרים אלה, הן ככל שהדבר נוגע לעונש שנגזר והן בכל הנוגע לחילוט. העונש שנגזר על המבקש הולם את נסיבות הענין ותואם את רמת הענישה בעבירות סמים, ובענין החילוט כל שמעלה המבקש בבקשתו הן טענות הנוגעות להכרעות עובדתיות, אשר נדונו ונתבררו באופן ממצה על ידי שתי הערכאות הקודמות.
הבקשה נדחית.